לכל רוקיסט מסוגו של ספרינגסטין יש נקודת השקה היסטורית בה הוא מוצא את הקהל הרחב והיצירה האישית שלו, שפעם דיברה לקהל מצומצם יחסית, מצליחה איכשהו להגיע לכלל האוכלוסייה ולהפוך לקאנון של ממש. לפעמים מדובר בשינוי מוזיקלי של הזמר שהופך למיינסטרימי ונגיש יותר לקהל (אהוד בנאי בתקליט הרביעי שלו "עוד מעט"למשל) לעתים החיבור הוא פוליטי/חברתי וקורה כאשר הזמר מבטא את רוח התקופה (שלום חנוך ב"מחכים למשיח), לעתים מדובר במערכת שיווק מוצלחת שפוגעת היכן שנכשלו תקליטיו הקודמים (הפוג'יז למשל באלבומם השלישי THE SCORE) ולעתים זה קורה במקרה, בגלל אוסף של נסיבות שלא ממש קשורות ליוצר. נדמה כי במקרה של ספרינגסטין הצלחת BORN IN THE USA היא תוצאה של כל הסיבות הללו ביחד. מאמצע שנות ה70 ספרינגסטין היה ונשאר רוקר בועט אמיתי ונוקב שלא מהסס להגיד את דעתו ולחשוף עצמו ברבים. סגנונו המחוספס אך לא כבד מדי התאים בול לטעם האמריקאי. אך נדמה שב1984 הוא הצליח להתחבב על כל קשת הטיפוסים והדמויות בחברה האמריקאית ובעולם כולו בעצם ולהפוך לקונצנזוס. שיר הנושא למשל הוא דוגמה טובה- השיר שמילותיו המתריסות מבקרות בחריפות את האתוס האמריקאי ומדברות בין השאר על דמות הגיבור האמריקאי המזויפת, אותו גיבור עשוי ללא חת שלבסוף הופך לקורבן של ההירואיות אותה הוא מנסה לייצג ונשלח להלחם ב"מלוכסני ויאטנם". אפשר לשייך את השיר הזה לטראומת מלחמת וייאטנם שמצאה ביטוי באמצע שנות ה80 (בדומה אולי לטראומת מלחמת לבנון הראשונה שמצאה ביטוי בתרבות הישראלית בשנות ה2000) אך למעשה המסר הוא גדול מכך. אף על פי כן השיר נתפס כפטריוטי והמסר שהתקבל אצל חלק מהקהל הוא הפוך דווקא- קידוש האתוס האמריקאי. השיר אף אומץ במערכת הבחירות של רונלד רייגן, אייקון אמריקאי נוסף (כזכור שחקן הוליוודי, נתפס כסוג של מאצ'ו קשוח וגברי ומצד שני קפיטליסט כוחני) שהשתמש בשיר בכנסיו השונים למורת רוחו של ספרינגסטין. בכלל האלבום כולו הוא סוג של סיכום מסעו של ספרינגסטין בארה"ב לאורך חייו. השיר MY HOMETOWN הוא ביטוי נוסף לכך- סיפור על ילדותו בניו ג'רסי, מדינה המבטאת את האמריקנה באופן מושלם: קרובה לניו יורק אבל לא ממש, עיירות מהגרים, מתח בין גזעי ובעיות אבטלה קשות. להיט נוסף מהאלבום GLORY DAYS מספר על אביו שפוטר בגיל 50 והתקשה למצוא עבודה. האווירה היא של אמריקה השנייה, אנשים קשיי יום המתקשים להתפרנס וחיים בין מועדון ביליארד למפעל. אמריקה שונה מזאת שאנו מכירים מסרטים ומנאומיו של רייגן .
ספרינגסטין הצליח למצוא את נקודת ההשקה בין היותו מבקר מתריס של החברה האמריקאית לבין מוזיקת רוק אמצע הדרך סוחפת וקליטה. ב85 ספרינגסטין הוא הבוס של עולם הרוק. מאוחר יותר התקשה לשחזר את ההצלחה אך מעריציו הרבים שמרו לו אמונים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה