מוות של חבר להקה הוא לא פעם גורם מיידי להפסקת הפעילות שלה, או לפחות להתדרדרותה האמנותית/מסחרית. כך היה בלהקות "קווין", THE WHO ואפילו לד זפלין האגדית. במקרה של להקת הרוק האוסטרלית AC/DC מותו של המתופף בון סקוט לא רק שלא הפיל את הלהקה, הוא הרים אותם למעלה. לאחר מותו ב1980 הוציאה הלהקה את אלבומם המצליח ביותר ואחד המצליחים בכל הזמנים BACK IN BLACK. במבט ראשון נדמה כי AC/DC הם להקה שבה הלוק חשוב יותר מהכל. זה מתחיל בתלבושות המוקפדות- תלבושת דמויית בית ספר בריטי יוקרתי בשילוב קסקט אותם לובשים חברי הלהקה.עטיפת האלבום, שחורה לגמרי היא קריצה אולי לאלבום הלבן של הביטלס אך מזמן הפכה לקלאסיקה בפני עצמה ומושא לחיקוי (בין השאר ע"י מטאליקה שהוציאו ב1992 את "האלבום השחור"). אך במבט מדוקדק מגלים שיש בלהקה הזאת חיות ומוזיקה מלאת נשמה ואנרגיה שקשה למצוא בלהקות אחרות. ההופעות של AC/DC כבר מזמן קיבעו את מעמדם בהיכל התהילה של ההופעות החיות הטובות בעולם. עם שירים כמו BACK IN
BLACK וYOU SHOOK ME ALL NIGHT LONG
האלבום הוא פשוט פצצת אנרגיה מתפרצת. למרות כל המניירות AC/DC מוכיחים שלא צריך הרבה בשביל למכור תקליטים- פשוט לעשות מוזיקה טובה, אותנטית וסוחפת. בניגוד ללהקות רוק אחרות באותה תקופה שאיבדו את דרכם וחיפשו גימיקים שונים AC/DC פשוט עושים רוק אפקטיבי וחכם, משולב בבלוז וR&B שהם מיסודות הרוקנרול. 2 האחים אגנום ומלקולם יאנג הגיעו לאוסטרליה מסקוטלנד (אולי משם התלבושת) . את השם היחודי ללהקה נתנו בעקבות מפגש עם שקע חשמלי (השם מתאר מתח חשמלי, אם כי זכה לכמה פרשנויות, ביניהם הצעה כי הלהקה מכוונת לקהל הגייז) ב1974 הצטרף המתופף/זמר בון סקוט ללהקה ויחד הם התחילו לבנות את הלהקה עם להיטים כמו LONG WAY TO THE TOP. בשנים הללו הצליל של AC/DC היה רוק/בלוז (אלוהים כמה סלאשים יש במאמר הזה) בסיסי למדי. ב1980 כאמור מת בון סקוט מתאונת דרכים, והלהקה המציאה את עצמה מחדש. הצליל שלהם נעשה בועט יותר, אגרסיבי וחי.
במהלך השנים עברה הלהקה תהפוכות רבות כאשר נגנים שונים מצטרפים ועוזבים את הלהקה ורק הבסיס של האחים האוסטרלים יאנג נשאר. שלושים ומשהו שנה מהווסדם, האחים יאנג עדיין מקפצים על הבמות ומלהיבים את ההמון כאילו אין מחר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה