טוב האמת ששנת 1981 היתה שנה די גרועה מבחינה מוזיקלית. העולם התנתק מצלילי הרוק והדיסקו של שנות ה70 והתפנה לעשור המצועצע וחסר הטעם ביותר במאה ה20. צלילי הפופ עם הסינטיזייר השתלטו על האוזן ואפילו שועלי רוק וותיקים כמו הרולינג סטונס נכנעו לסגנון הסכרני והמלוקק. האווירה הפוליטית בארה"ב ואירופה תרמה לא מעט לכך. ב1981 רייגן נכנס לבית הלבן ומרגרט' תאט'צר מבססת את מעמדה בבריטניה כאישה החזקה בעולם,לאחר נאום בו היא מבהירה לאומה "הליידי לא פונה" בהתייחסה לרפורמות כלכליות ליברליות שהוצעו לה והיא דחתה על הסף. העולם נעשה קפיטליסטי יותר, אכזרי יותר, אך במידה רבה חלום האפשרויות הבלתי מוגבלות קורם עור וגידים כאשר הכלכלה החופשית מאפשרת צמיחה מטאורית של אנשים רבים, חלקם כאלו שהגיעו מהתחתית. גיבורי התרבות החדשים נראים במידה רבה כאילו יצאו מאיזה שהיא אגדה- נוצצים, עשירים ובעלי כריזמה וכח. לתוך כך זה הלהקה הבריטית "דוראן דוראן" מתאימה ככפפה. יש אומרים כי זוהי להקת הבנים הראשונה- חבורה של יפיופים השרים פופ קליל וקליט. למעשה יש הבדל רב בין "דוראן דוראן" ללהקות הבנים שיבואו מאוחר יותר- קודם כל המעורבות שלהם בתכנים שיצרו הוא הרבה יותר גדול מכל אותם אמנים שנתמכו ע"י חברות תקליטים ומפיקים שעשו כמעט הכל בישבילם. חברי הלהקה ובראשם סיימון לה בון כתבו והלחינו את מרבית שירם והם מבוססים בד"כ על החוויות האישיות שלהם. בנוסף אם מביטים טוב על התכנים הללו מגלים שמרבית מהשירים עוסקים בנושאים עמוקים יותר משניתן לצפות, ובמפתיע עוסקים גם במד"ב, אקולוגיה, ועוד נושאים מגוונים, בהחלט לא כמו קטעים של "טייק דאת".
גם הקליפים של החבורה מושקעים ומלאי מחשבה, וניתן לראות שחברי הלהקה היו מעורבים גם ביצירתם. כך למשל הסרט "PLANET EARTH" שהוא בעצם אוסף של קליפים הסובב סביב סיפור על השתלטות חייזרים על כדוה"א, ומהווה בעצם גירסת וידאו לאופרת רוק. באלבום יש אפילו קטע אינסטרומנטלי- דבר חריג באלבומי פופ של התקופה, שלא לדבר על אלבומים של להקות בנים טיפוסיות. (אגב נקרא "תל אביב" כמחווה לעיר החביבה על לה בון בזמן שהתנדב בקיבוץ)
נשמע כאילו אני מנסה לסנגר על האלבום הזה ולהתנצל יותר מאשר להמליץ עליו ובצדק. זהו לא אלבום מושלם, קשה לי להגיד שהוא אפילו שינה את חיי, אבל ביבול הדל של 1981 זה מה יש.
http://www.youtube.com/watch?v=gudEttJlw3s
קודם כל תיקונים:
השבמחקדוראן דוראן כתבה וכותבת את כל שיריה ולא "מרבית".
שנית, זו להקה שצמחה כפי שצמחו פעם להקות: תחילה במועדונים ואחר כך עם ההצלחה הם עברו לאיצטדיונים.
כמה להקות אתה מכיר שמתנסים בכתיבה אימפרסיוניסטית וסימבולית בתוך הזרם המרכזי של הפופ רוק?
זו להקה שתמיד עשתה ועושה מאמץ לשלב התנסות אמנותית טוטאלית (מוסיקלית וויזואלית) בתוך הזרם המרכזי.
העובדה שנערות צווחניות נדבקו אלהם ועליית MTV בו זמנית גרעה מתשומת הלב הראוייה להם.
תודה על ההערות דרידה, למרות שטכנית זה לא מדוייק- דוראן דוראן הקליטו מספר קאברים לשירים שלא כתבו, למעשה אלבומם THANK YOU מאמצע שנות ה90 כולל רק כיסויים לשירים שונים. הנקודה השנייה שהעלת מעניינת. האם להקות כמו דוראן דוראן הצליחו בזכות החיבור המקרי והנדיר של עליית MTV ומה היה עולה בגורלם לולא הנסיבות הללו? אין לדעת, ובכל זאת אני חושב שהתקליטים הראשונים שלהם היו מעניינים.
השבמחקאלבום קאברים אחד אינו מצדיק אמירה שכאילו הם לא כתבו חלק מהחומרים שלהם.לפחות לא בעיני.
השבמחקלגבי "מיקריות" ההצלחה שלהם: אני חושב שהעובדה שרבים מהשירים שלהם עמדו במבחן הזמן אומרת שבבסיס מדובר בלהקה שיודעת ליצור שירים איכותיים.
תוסיף לזה את העובדה שאומנים צעירים יותר מצביעים עליהם כעל השפעה. והעובדה (שאותי לא מפתיעה) שמדובר לא באומנים מהזרם המרכזי אלא באומנים כמו פרנץ פרדיננד, הקילרז, קורן ואחרים, רק מחזקת את הטענה לגבי אי המקריות.
ובכלל בעיני המקרה של דוראן דוראן הוא מקרה שדרכו ניתן לבחון את האופן שבו ביקורת המוסיקה המודרנית התפתחה. בהנחה שמבינית שביקורת מוסיקה (כמו כל ביקורת) עוסקת בתהליכי חיברות (סוציאליזציה) ובהבניות זהות לא פחות משהי עוסקת בשאלות אומנותיות. ובוא נניח לרגע שאכן ניתן להפריד בין השניים.
אגב, מציע לך להקשיב לאלבום madazaland ולall you need is now.
השבמחקאני חושב שאלה אלבומים נפלאים לז'אנר שלהם ומצביעים על כך שהם עשו הרבה מעבר לאלבומים של שנות השמונים.