מה שיפה ב"סוניק יות'" היא שלאורך השנים היא שמרה על יציבות מבחינה סגנונית אבל גם מבחינה כלכלית. היא צברה לה עדר של מעריצים בתקופה שמוזיקת אינדי היתה בשולים של השולים באמצע שנות ה80 ומאז לא גדלה בהרבה. למרות כמה אלבומי מופת כמו DAY DREAM NATION וGOO היא לא הצליחה להרחיב את קהל מעריציה גם בתקופה בה האינדי היה ה-דבר בתחילת שנות ה90 עם פריצתם של להקות הגראנג'. יות' נתפסו אז כנציגים של הדור הקודם, זה שפרץ את הדרך אבל לא זכה לראות את הארץ המובטחת. ולמרות זאת הם לא השתנו, לא התמסחרו ולא שינו כיוון.
GOO הוא המשך ישיר של SISTER וDAY DREAM NATION - השילוב המרגש של רוק גיטרות זועם למדי לקולה הענוג של הסולנית קים גורדון ולעיתים של בן זוגה טרסטון מור, לצד טקסטים וגישה ציניקנית וארטיסטית המשלבת ניסיונות שונים אבל שומרת על מסגרת הגיונית יחסית. בדומה לאמם הרוחנית מניו יורק "וולווט אנדרגראונד" סוניק יות' שומרים על תדמית איכותית, יש יאמרו מעט אליטיסטית ומתנשאת אבל כזאת שפונה לקהל אינטילגנטי ואומנותי יותר. הם לא מפחדים לחקור ולנסות נסיונות שונים ובד בבד להשאר צמודים לנוסחה שלהם. KOOL THING הוא שירם הטוב ביותר באלבום זה לדעתי, שיר שאפשר למצוא בו סממנים לדי אן אי של הלהקה בו הם משתפים פעולה עם הראפר צ'אק די מפאבליק אנמי. הקטעים באלבום קצרים יחסית, לא יותר מ5 דקות. חברי יות' לא שוכחים להצדיע לגיבורי התרבות שלהם ובהם קרן קרפנטר בשיר TUNIC (כזכור הלהקה הקליטה את אחד מהקאברים הטובים בעולם לשיר של הקרפנטרס SUPERSTAR) אפילו העטיפה של האלבום מרעננת ושונה- אוסף של ציורי קומיקס דומים לעבודתו של האמן הניו יורקי (איך לא) רוי ליכטנשטיין
האלבום והלהקה בכלל זכו ליחס אמביוולנטי בדומה להרבה דברים שיצאו מניו יורק- אמרו שהם יומרנים, נפוחים, מלאי פוזה והיפסטרים- כאלו שיעשו הכל כדי שלא יתחבבו על ידי ההמון. ואולי מכאן קסמם הגדול.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה