1989 NEIL YOUNG FREEDOM

סוף העשור המצועצע ביותר במאה ה20 - הלא הם שנות ה80 מגיע לסיומו ולצד שאריות של סינטיפופ דביק ורוק אצטדיונים אנו מגלים תופעות מוכרות שחוזרות לפתע מאוב. אחת מהם היא ניל יאנג, אחד הזמרים הבולטים בשנות ה60/70, שותף בלהקת "קרוסבי סטילס נאש ויאנג" (שהמשיכה בלעדיו לאחר מכן) ואחראי לאין ספור להיטים מלודים ונעימים בדרך כלל שהבולט בהם הוא אלבומו HARVEST אלבומו מ1971 שהפך ממזמן לאורים ותומים של הרוק המערבי. מה שנפלא כל כך ביאנג הוא שבדומה לטום וויטס הוא לא מפסיק להמציא את עצמו, לחפש כיוונים חדשים, לשנות סגנונות וכ"ה אבל במקביל נשאר נאמן לדרך ולסגנון היחודי שלו. הוא גם לדעתי אחד מהזמרים הכנים ביותר שיש בעולם הרוק, אחד שאומר את האמת בלי למצמץ,וזאת על אף (או אולי בגלל) היתו קנדי ולא אמריקאי נטו, עובדה שקצת מעמידה אותו בעמדה בעייתית בנוגע לביקורת שהוא משמיע.

בFREEDOM יאנג עושה רוק גיטרות קשה קצת לעיכול. הוא שר על עוולות הממסד, על קיפוח, על חוסר הזדמנויות ומזכיר במעט את המחאה הפוליטית/חברתית של חברו ברוס ספרינגסטין ב"BORN IN THE USA" השיר הפותח KEEP ON ROCKING IN THE FREE WORLD " הוא בעיטה בפניו של כל מי שהאמין שארה"ב היא המקום המושלם לגור בו. יאנג אולי עדיין נחשב כתייר אבל בשיריו הוא משרטט היטב את הלך הרוח בימי בוש האב ומסמן את המהפך העתיד לבוא בקרוב. "יש צבעים ברחובות" אומר יאנג , "אדום לבן וכחול... אבל יש תמרורי אזהרה בצידי הדרך, הרבה אנשים חושבים שעדיף להם למות"מילים חריפות אין ספק.בסוף שנות השמונים נראה שיש עדנה לזמרי הרוק הוותיקים שהיה להם עשור די נוראי. U2 מקליטים תקליט שלם עם BB KING, ולו ריד מוציא את NEW YORK, אחד מאלבומיו הטובים ביותר. בכלל נראה שהעולם פתוח יותר לחזור לרוק בסיסי, נקי וחף מפוזות ופומפוזיות. בשלב זה חזרתו של יאנג למרכז הבמה קוראת בעיתוי מושלם.

2 אלבומים נוספים נחשבים למובילים של שנת 1989- האחד הוא אלבום הבכורה של הלהקה הבריטית STONE ROSES אלבום קצת מוערך יתר על המידה לטעמי, וDISINTEGRATION של להקה בריטית אחרת - הקיור. כך או כך, לעניות דעתי האלבום שריגש וסחף אותי יותר מכולם היה FREEDOM, אלבום בהופעה חיה שכולה נשמה צורחת ובועטת.

http://www.youtube.com/watch?v=PdiCJUysIT0