האמת? מבחינתי האלבום הגדול ביותר של מטאליקה (ואחד מאלבומי המטאל הגדולים בכל הזמנים) הוא MASTER OF PUPPETS שנעשה מספר שנים קודם לכן, אבל בגלל שהשנה ההיא אוישה כבר, אני נאלץ לבחור בשני החביב אלי, ולא מדובר באלבום השחור המסחרי עד אימה, גם לא באלבום המצוין אך בוסרי KILL THE ALL. מעניין לראות שמעריצי הלהקה אינם תמימי דעים לגבי האלבום המוצלח ביותר, אבל אפשר לזהות תתי קבוצות בין מעריצי הלהקה לפי אהדתם לאלבום מסויים. המטאליסטים הכבדים מעדיפים את KILL THE ALL וRIDE THE LIGHTING שבו מטאליקה הציגה ספיד מטאל מהיר ועצבני וזיעזעה את הסיפים של עולם הרוק. הרגשניים יעדיפו את השחור שבו מטאליקה מצאה את החיבור שלה עם הקהל הרחב והוציאה כמה שירים נפלאים כמו ENTER SANDMAN לצד בלאדות רוק נטחנות אך מקוריות למדי כמו NOTHING ELSE MATTERS ואולם כמעט אף אחד מהם לא יבחר באלבומי הזוועה שיצאו א"כ LOAD וRELOAD בהם הגיעו חברי הלהקה לשפל אומנותי חסר תקדים.
בJUSTICE FOR ALL מטאליקה החלה לעסוק בנושאים שונים במקצת מרוב שירי המטאל, ביניהם חוסר הצדק של המערכת המשפטית ויסוריו של פצוע מלחמה. זוהי יצירה מורכבת מאוד, ארוכה, מהורהרת וקודרת למדי. זהו האלבום הראשון שהקליטה הלהקה ללא הבסיסט קליף בארטון שנהרג בהתהפכות אוטובוס הלהקה שנתיים לפני כן. מותו של קליף השפיע באופן דרמטי על הלהקה שהתכנסה בעצמה וספגה את הטראומה לתוכה. נדמה שלא שמעתי אלבום מטאל כל כך עצוב כמו JUSTICE מימי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה