השורשים לשירי המהפכה נעוצים משחר ההיסטוריה אבל אחד התיעודים הראשונים לשירים שליוו ואף השפיעו על מהפכות חברתיות/פוליטיות היו בשלהי המאה ה18 בארה"ב בתקופת העבדות. השיר העממי "WE SHALL OVERCOME" הפך להמנון בקרב העבדים השחורים ולאחד מסמלי המאבק הבולטים. במהלך השנים השיר עובד, הוקלט ובוצע פעמים רבות כשהמסר שלו משתנה עם הזמן. פעם הוא גויס למחאה נגד מלחמת ויאטנם (בביצועה המרגש של ג'ון באאז) פעם אחרת הביע את שאת הנפש מהקפיטליזם, ולעיתים גויס גם למחאות במדינות אחרות כמו באירלנד.
אחד מזמרי המחאה הגדולים בתרבות העכשווית הוא ידידה הטוב של באאז בוב דילן. בין השנים 62-67 דילן היה חתום על מקבץ שירי מחאה קליטים וסוחפים. הצלחתו הגדולה של דילן בשירים אלו היא בכך שהצליח לתפוס את רוח המהפכה ובו בזמן להיות מעורפל ולא להתחייב לשום צד או אירוע ספציפי, כך שלא הצטרך לקחת חלק וצד בשום מקרה. כך שיריו המפורסמים מדברים על "כמה זמן האדם יצטרך ללכת עד שיקראו לו אדם" או "בואו נתאגד כולנו" או "שר המלחמה אני בז לך" בלי שיכוון ספציפית לאיזה שר ולאיזה אדם הוא מתכוון. דווקא שיריו המורכבים יותר שדיברו על אירוע ספציפי כלשהו כמו "הוריקן" או הבלדה על ליאון וזינגר המבוססים על סיפורים אמיתים לא זכו בתהילה דומה.
זמר נוסף בפולק האמריקאי שזכה לתהילה לוא דווקא בגלל מחאותיו היה ניל יאנג האגדי. ב1989 הוציא אלבום מחאה סוחף בשם "FREEDOM" שמחה נגד הקפיטליזם והרייגניזם המשתולל. השיר הבולט בו KEEP ON ROCKING IN THE FREE WORLD הוא ביטוי סוחף לתחושת הקבס מהאמריקאיות. ב2004 הוציא אלבום מופת נוסף שכוון נגד בוש הבן ומלחמת עיראק בשם LIVING WITH WAR. אבל המחאה האמיתית בשנים אלו הגיעו ממוזיקת ההיפ הופ והראפ. אחד מחלוצי הז'אנר היה גיל סקוט הארון ששר עוד באמצע שנות ה70 על כך ש"המהפכה לא תשודר בטלוויזיה". אוי כמה שהוא טעה. הסגנון המחוספס הכולל מלל רב של מונולוגים שלא מחויבים למשקל או חריזה בהכרח התאים ככפפה לציבור שיצר אותו- ברובו שחורים ממורמרים הקשורים לעיתים לעולם התחתון. וכך בשנות ה80 מרחובות ניו יורק ושיקאגו כמה תרבות מחאה חדשה. בין האמנים הבולטים אז- גראנד מסטר פלאש הניו יורקרי ששירו "המסר" הציג את ניו יורק כג'ונגל מבטון, פאבליק אנמי וNWA שקראו "FUCK THE POLICE!!" לראשונה מעל גלי האתר.
ומה בישראל? הפריחה הגדולה של שירי המחאה הייתה בשנות ה80. השילוב של חוסר ההסתגלות של האליטה הישנה למשטר הליכוד, מלחמת האין ברירה הראשונה בתולדות המדינה (לבנון 82) והאינתיפדה שבאה לאחרה הובילה לשלל שירי מחאה ששטפו את המדינה. הבולטים בהם "מחכים למשיח" של שלום חנוך (על המשבר הכלכלי של 1985) "יורים ובוכים" של סי היימן (1989 על האינתיפאדה הראשונה) שנפסל לשידור , ו"חצבים פורחים" של תיסלם (1982 על מלחמת לבנון)
חלק מהשירים כמו זה של היימן גרמו לזעזוע עמוק. בשנים האחרונות שירי המחאה מעומעמים ומרוככים הרבה יותר. אפשר למנות את הדג נחש וסאבלימינל כממשיכי המחאה במוזיקה הישראלית אבל בינינו- זה לא זה. כנראה שהמחאה זלגה מהרדיו אל הפייסבוק וממנו בחזרה לרחוב, מקומה הטבעי של כל מחאה באשר היא. אולי מכאן תצמח שוב תרבות מחאה אמיתית שבצידה - שיר חדש.
נספח- כל מני שירי מחאה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה